שופט העליון חאלד כבוב שוב מסתבך.

הכי טבעי לי היה להגן על שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב. שופט ערבי יחיד, שסלל את דרכו בעשר אצבעות ונחשב שופט בקיא ומוכשר. כמו כן ברור שחלק מההתקפות עליו באות מגורמים בימין שמוצאו לא בא להם טוב בעיניים. שלמה קרעי, אורית סטרוק ויצחק קרויזר, למשל.

מהותית, חלק מההתקפות לא הוגנות, כמו אותה ביקורת על שכביכול שחרר ממעצר ערבי שאנס יהודייה, כי לא היה רכיב של "אלימות משמעותית" בדרך שבה התבצע האונס. כפי שהראו כבר רבים לפני, זו היתה חצי אמת שגרועה משקר. ההלכה המשפטית בארץ היא שכאשר שופט דן במעצר של נאשם עד תום ההליכים, תמיד הוא צריך לשקול אם יש גם חלופת מעצר סבירה. כבוב הורה לבדוק אם יש חלופה כזאת, והנאשם בסוף נשאר בכלל במעצר.

גם המקרה האחרון שבגינו נשפכו על השופט כבוב קיתונות של רותחין היה עתיר ספינים. נטען שביקש להקל בתנאי מאסרו של ערבי שנאשם בייצור ובהחזקה של נשק (לא מחבל נוחבה), כי שותפיו למעשה שוחררו בעסקת שחרור החטופים. זה עיוות של המציאות. הנאשם היה אמור להשתחרר למעצר בית באיזוק אלקטרוני עוד לפני 7 באוקטובר, ובסופו של דבר לא שוחרר. כשהתייצב לפני כבוב שאל את נציגי הפרקליטות למה הם מתנגדים לחלופה הזאת, שכן חמשת שותפיו לכאורה לַמעשה שוחררו, אם בעסקה ואם בלי קשר לעסקה. שאלה לגיטימית לחלוטין.

אבישי גרינצייג העלה כמה פרסומים חשובים ב"כאן" על הדרך שבה ילדיו של השופט מקדמים את עסקיהם באמצעות אביהם המכובד, ואיך השופט עוצם את עיניו במקרה הטוב או מסייע במקרה הרע. חמור מכך, כבוב "לא דייק" בתגובותיו על השאילתות העיתונאיות, וגם לא בתשובותיו לנציב קבילות השופטים. אלו פאוּלים לא פשוטים, אבל לא כאלו שמתקרבים לשלב ההדחה. סטרוק וקרויזר, שדורשים את ראשו של השופט בוועדה לבחירת שופטים, לא היו ממצמצים לשנייה לו היה מדובר בשופט יהודי שגר בהתנחלות.

הכי טבעי לי היה להגן, אבל אני לא מסוגל. פרסמנו בעבר תחקיר על הדרך שבה ניסה איש העסקים אמיר ברמלי לשחד את מי שדן בעניינו — השופט כבוב. הוכחנו שהועברו מעטפות כספים למשרד של בן השופט. הראינו התכתבויות של מתווך, שטען למודעות של השופט לשיחות ולפגישות איתו. ברמלי עצמו פגש את בנו של השופט ודיבר איתו על עסק משותף. כבוב ובנו הכחישו את הדברים, טענו שהכל זיוף ורמאות והתלוננו על סחיטה במשטרה. ברמלי למעשה הודה בניסיון סחיטה. תיק פשוט, לא? אז איך חלפו יותר משלוש שנים ועדיין לא הוגש כתב אישום? מה יש למערכת להסתיר?

חלק מההתקפות על כבוב באות מגורמים בימין שמוצאו לא בא להם טוב בעיניים, והכי טבעי היה לי להגן עליו. אבל אני לא מסוגל

בחודשים שקדמו לפרסום התחקיר דיברתי עם בכירים רבים במערכת אכיפת החוק. כמעט התחננתי לפניהם שיחקרו את הפרשה כראוי. חששתי לשפוך את דמו של השופט המוערך על בסיס תרגיל סחיטה של אדם שהורשע בעבירות מרמה חמורות.
מערכת אכיפת החוק התגלתה במלוא קלונה. חקירה איטית, כבדה, עלובה ופחדנית.

המתווך בפרשה, וכן בנו של השופט, איבדו/השמידו את הניידים שלהם. לראיות רבות המשטרה לא רצתה להגיע, או הגיעה אליהן באיחור עצום.
לקראת פרסום התחקיר פגשתי את פרקליטו של כבוב. "חכה עם הפרסום עד שכבוב ימונה", הציע הפרקליט. חשבתי אז וביתר שאת היום שאין גישה מוטעית מזאת. חקירה ראויה אז היתה מניבה אחת משתי תוצאות – או שכבוב לא היה מתמנה לעליון, או שהיה מתמנה אחרי שהיינו יודעים הרבה יותר על נוסחת הקשר בינו לבין ילדיו.